עזרליאן נ' "שמיר משאיות בע"מ ואח'

נוכחים:

התובע וב"כ התובע עו"ד מסקין

ב"כ הנתבעות עו"ד שקד (עוזבת ברשות בית המשפט)

פסק דין

כללי

1.בפני תביעה שעניינה נזקי גוף. מדובר בתאונת עבודה. התובע, יליד 1980, טען כי נפגע במהלך עבודתו אצל הנתבעת 1, וזאת ביום 2.11.2007. בעבודתו אצל הנתבעת, עבד כמכונאי במוסך. התובע מסר את גרסתו לתאונה, בסעיף 3 לתצהירו: "ביום בו אירעה התאונה וכיוון שהיו במוסך הרבה משאיות, לא היתה אפשרות גישה למלגזה אל הרדיאטור. רונן [מטעם המעסיקה – הנתבעת 1] הורה לי להוציא את הרדיאטור החוצה בעצמי ואני השבתי לו שאני לא יכול, כיוון שהרדיאטור כבד. רונן אמר לי שאפנה לעובד בשם אנדריי ויחד נרים את הרדיאטור. בהתאם להוראתו של רונן, אני ואנדריי פירקנו את הרדיאטור והרמנו אותו באופן ידני ובמהלך נשיאת הרדיאטור ותוך ביצוע פעולה סיבובית עם הגוף, הרגשתי לפתע כאבים בגב ועזבתי את הרדיאטור שנפל לרצפה".

2.הנתבעת הכחישה את האירוע, ושללה הטלת אחריות. הצדדים חלוקים גם בענין הנזק. התובע לא הגיש חוות דעת רפואית, ואינו טוען כי נותרה לו נכות בעקבות התאונה. בתחשיב הנזק מטעמו (אליו הפנה ב"כ התובע גם בסיכומיו), דרש לפצותו בראשי הנזק הבאים: אבדן שכר עבודה לעבר; הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרה; וכן כאב וסבל.

3.במישור הדיוני: מטעם התובע הצהיר הוא עצמו. מטעם הנתבעות הצהיר מר רונן שמיר, אחד הבעלים ומנהל העבודה בנתבעת 1. המצהירים נחקרו בפני. לאחר שמיעת הראיות, ב"כ הצדדים סיכמו בע"פ. להלן אדון בשאלת האחריות ובשאלת הנזק.

האחריות

4.בענין נסיבות התאונה, הקשבתי בתשומת לב לעדות התובע, ונחה דעתי כי גרסתו אמינה. התובע תיאר בתצהירו את נסיבות התאונה כמפורט לעיל. תצהירו עולה בקנה אחד עם עדותו בבית המשפט בדיון המקדמי (ר' דיון מיום 19.12.2010 בע' 2), שם אמר: "באותו יום היו שם מלא משאיות, לא היה מקום כדי להיכנס עם המלגזה. רונן בא ואמר להוציא את הרדיאטור החוצה, אמרתי שאני לא יכול כי זה כבד, הוא אמר שאקח את אנדרי, שאני עובד איתו ביחד, הוא אמר שאכנס עם המלגזה ואוציא, שיש מלא משאיות אין מעבר למלגזה. בהעדר מלגזה אנו מרימים ביד. במקרה הזה, פרקנו את הרדיאטור ואני ואנדריי הרמנו את הרדיאטור ביד. לא היה מספיק מעבר. היה מתקן מכוניות ופה עמדה משאית עם מעבר ממש קטן. הרמתי אותו ביד והחבר אנדריי עמד מפה, עשיתי סיבוב עם הגוף כדי לעבור ואז נתפס לי הגב. אז זרקתי את הרדיאטור לרצפה, הוא נפל, הרגשתי כאבים בגב. מישהו אחר אחרי זה בא והרים אותי".

5.גם בדיון הראיות חזר התובע על גרסתו הנ"ל. לדבריו, משאית הגיעה למוסך לצורך טיפול; הרדיאטור של המשאית פורק והונח לצד המשאית, תוך השענתו על "מתקן מתיחה"; המעבר בין המשאית למתקן המתיחה היה צר יחסית ולא איפשר הובלה באמצעות מלגזה; הכניסה למוסך נחסמה על ידי משאית נוספת; היה צורך להוביל את הרדיאטור למשטח חיצוני במוסך (לצורך בדיקה וצילום); התובע הונחה על ידי רונן להרים את הרדיאטור יחד עם אנדריי, וכך עשה. ואולם, בעת שהרים בידו הימנית צד אחד של הרדיאטור, וכאשר עמד במעבר בפניה צידית של הגוף, חש כאב בגבו התחתון (ר' עדותו בפ' ע' 7 ש' 7-19).

6.התובע נשאל ממושכות על נסיבות התאונה, הן על ידי ב"כ הנתבעות והן על ידי בית המשפט. על אף שלא קל לתאר את מבנה המקום והדרך בה נפגע, ידע להסביר את גרסתו (ור' חקירתו הארוכה החל בע' 7 ש' 3 ועד ע' 8 ש' 28; וכן, חקירת בית המשפט בפ' ע' 16-21). לבסוף, ביקש התובע לצייר את מבנה המוסך – והגיש את הציור ת/1. מהציור עולה כי לצד המוסך קיים מגרש פתוח; התובע תיאר את חסימת הכניסה למוסך על ידי המשאית המקולקלת ומשאית נוספת; את מיקומו של מתקן המתיחה וכן את מיקומו של הרדיאטור. ודוק: מר שמיר אישר בחקירתו את התיאור שבציור (ר' עדותו בפ' ע'32 ש' 12-25). מר שמיר אישר שאמנם קיים מגרש לצד המוסך, המשמש להנחת חלקי חילוף כמו רדיאטורים, לצילומם ובדיקתם; בנוסף, אישר שיתכן כי התובע נדרש להעביר רדיאטור מתוך המוסך אל המגרש הנ"ל בשביל המחבר; וכן אישר כי העברת רדיאטורים נעשית באמצעות עגלה או ש"שני אנשים מרימים את הרדיאטור ומעבירים" (פ' ע' 32 ש' 25).

7.עדות התובע הותירה רושם אמין. גרסתו נתמכת בתשובותיו של מר שמיר. יושם אל לב כי מר שמיר אישר כי התובע עסק בפירוק רדיאטורים (פ' ע' 26 ש' 22-29). מר שמיר הודה שאשר קיימת עבודה רבה, נכנסות משאיות וחוסמות את פתח הכניסה למוסך (פ' ע' 27 ש' 16-18). במצב כזה, אמנם לא ניתן להיכנס למוסך עם מלגזה (שם). לדבריו, בהחלט יתכן כי העברת רדיאטור תעשה שלא באמצעות מלגזה אלא בהעברה ידנית (פ' ע' 27 ש' 26-27).

8.משום מה, הנתבעת בחרה לטעון בתחשיב הנזק כי גרסת התובע אינה נכונה וכלל לא עבד בפירוק רדיאטורים אלא בהוצאת דשבורד (ס' 1.4 לתחשיב הנזק מטעמה). טענתה זו נטענה בעלמא. מר שמיר הודה בחקירתו שלא ידוע לו על העברת דשבורד (פ' ע' 26 ש' 20-21). אין צורך לומר, כי בעל דין השוטח טענה עובדתית בפני בית המשפט, צריך לברר מראש את פרטי הדברים, ולאמת את טענותיו. גם מקום בו מדובר בתחשיב נזק, יש לדייק.

9.תמיכה נוספת בגרסת התובע מצויה בטופס 250 אשר מולא על ידי הנתבעת בזמן אמת (ר' ת/1 בתיק מוצגי התובע). בטופס נרשם כי התאונה אירעה כך: "כאשר הרים חפץ כבד הרגיש כאבים בגב". עצם מילוי הטופס, כמו גם הפירוט בו, שוללים את טענת הנתבעות כאילו אין מדובר באירוע תאונתי. אם היה מדובר בכאב גב על דרך הסתם – היה מקום לציין בטופס הדיווח כי האירוע התרחש "לדברי העובד", וכן לפרט מהי גרסת המעביד.

10.זאת ועוד: מר שמיר הודה שבזמן אמת ביקש לברר כיצד התרחש האירוע (ר' עדותו בפ' ע' 28 ש' 32 עד ע' 29 ש' 1). הוא שוחח על הדברים עם שותפו, עם התובע, וכן עם העובד אנדריי (פ' ע' 29 ש' 8-17). אמנם, לא נערך תיעוד כתוב ולא נרשמו ממצאי התחקיר – ויש להצר על כך (פ' ע' 29 ש' 6). כך או אחרת, מר שמיר אישר שהבירור העלה כי התובע סבל מכאב, ככל הנראה כתוצאה מכך שהתכופף או "שהשקיע מאמץ רב מדי באותו רגע" (ר' עדותו בפ' ע' 29 ש' 27 וכן בע' 30 ש' 25). אם אמנם לא התרחשה כל תאונה, ניתן להניח שמר שמיר היה דואג לרישום הדברים בטופס 250 הנ"ל (ור' הודאתו של מר שמיר בענין בירור נסיבות התאונה, ב פ' ע' 29 ש' 30-31).

11.בהליך זה ניכרה מגמה מצד הנתבעות להתחמק מאחריות, וגרסתן סבלה מסתירות. לא רק שבתחשיב הנזק נטען למעורבותו של "דשבורד", ללא גיבוי ראייתי, אלא שגם בתצהיר העדות הראשית נפלו אי דיוקים. בתצהיר טען מר שמיר שאינו זוכר את פרטי האירוע (ס' 4 לתצהירו), אך בחקירתו ידע לספר כי ערך בירור עם הנוגעים בדבר וכי התאונה נגרמה במהלך הורדת רדיאטור ממשאית סקניה (ר' בפ' ע' 29 ש' 20-23). לגופו של ענין, לא נסתרה עדות התובע כי נדרש להרים משקל כבד. מר שמיר טען כי "רדיאטורים ששוקלים מעל 50 ק"ג מורמים באמצעות מלגזה ולא ידנית" (ס' 4 לתצהירו). ואולם, בחקירתו הסביר כי משקל של 50 ק"ג מתקבל "רק כשהם [הרדיאטורים] מחוברים יחדיו כאגד, יכולים להגיע למשקלים כאלה. רדיאטור יחיד לא. כשהם מחוברים במשאית, בדרך כלל שלושה רדיאטורים, מצנן מים ואויר, ועוד מצנן. מצנן המזגן יכול לשקול 3 ק"ג והמצנן השני יכול לשקול 20 ק"ג והשלישי עוד 20 ק"ג" (פ' ע' 32 ש' 30-32). ובהמשך: "כאגד ביחד בסביבות 40-50 ק"ג" (פ' ע' 33 ש' 1-2). כאשר מדובר ברדיאטור בודד (שאינו מאוגד עם חלקים נוספים) – המשקל הוא קטן מ-50 ק"ג ועומד, לשיטתו של מר שמיר, על כ-25 ק"ג (פ' ע' 27 ש' 22-23). מדוע התעלם מפירוט זה בתצהירו?

12.גרסת הנתבעות נותרה עמומה. האם טענת הנתבעת היא שהתובע צריך היה להרים משקל כבד (50 ק"ג) ולכן להשתמש במלגזה? או שמא טענתה היא שהתובע נדרש להרים רק רדיאטור בודד, במשקל 25 ק"ג, ועל כן לא היה כל פסול בהרמה ידנית? זאת ועוד: מר שמיר טען בתצהירו כי התובע "פעל בניגוד לנהלי העבודה המקובלים במוסך" (ס' 4 לתצהירו). ואולם, בעדותו לא ידע להסביר מהם הנהלים שהופרו (פ' ע' 30 ש' 27-29). טענה זו נותרה סתמית.

13.סיכומה של נקודה זו: התובע הוכיח כנדרש במשפט אזרחי כי התאונה אירעה בנסיבות המפורטות בסעיף 3 לתצהירו. עדותו נתמכה בתשובות שמסר עד הנתבעות בחקירתו הנגדית, וכן בטופס הדיווח (בל/250).

14.אשר לאחריות: הנתבעת 1 נושאת באחריות עיקרית לתאונה, בכך שלא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה. אין חולק כי רדיאטורים שוקלים משקל רב יחסית (אף אם הם עומדים בבדידותם). מנהלי העבודה בנתבעת 1 לא בדקו את משקל הרדיאטור במקרה דנא, ולא וידאו כי הוא ניתן לנשיאה ידנית. התובע לא הונחה להימנע מהרמת הרדיאטור, וגם לא נדרש להשתמש בעגלה.